מה זה סליים ולמה ילדים אוהבים אותו? סליים (Slime) הוא חומר משחק דמוי ג’לי גמיש ודביק שניתן למתוח, ללוש ולעצב בצורות שונות. הוא נוצר בדרך כלל מערבוב של דבק עם חומר פעיל שמגמיש אותו, מה שנותן לו מרקם אלסטי במיוחד. קסמו של הסליים הוא ביכולתו להיות מוצק ובו זמנית גם נוזלי - הוא שומר על צורה ועדיין נוזל ומשתנה תחת הידיים. משחק בסליים מספק לילדים חוויה חושית מהנה שמגרה את הדמיון והיצירתיות ואף בעל אפקט מרגיע וממקّد. הוא מגיע בשלל צבעים, מרקמים ותוספות - פשוט אין גבול למה שאפשר ליצור איתו, וזו אולי אחת הסיבות שילדים כל כך אוהבים סליים. 

בשנים האחרונות סליים לילדים הפך ללהיט עולמי ענק, במיוחד הודות לסרטונים ברשתות חברתיות כמו טיקטוק המציגים אינספור רעיונות ומתכונים. כיום כבר לא צריך לקנות סליים מוכן - הכנת סליים ביתי הפכה לפעילות יצירה פופולרית שניתן לעשות בבית בקלות. 

לכל חומרי היצירה של מאי ארט>>>>

איך מכינים סליים מדבק (מתכון בסיסי שלב-אחר-שלב)

אם שאלתם את עצמכם איך מכינים סליים פשוט בבית - תשמחו לגלות שזה קל ומהנה מאוד. למעשה, רוב החומרים הדרושים לצורך הכנת סליים ביתי אולי כבר נמצאים אצלכם בבית. נתחיל עם המתכון הקלאסי: מתכון לסליים בסיסי מדבק לבן, המשמש כבסיס לסוגי סליים רבים.

חומרים וכלים דרושים:

- דבק נוזלי לבן - רצוי דבק פלסטי (PVA) רגיל, שהוא הבסיס של הסליים. אי אפשר להכין סליים בלעדיו.

- אבקת בורקס (Borax) מומסת במים - זהו ה"חומר המפעיל" שהופך את הדבק לסליים. ניתן להשיג בורקס בחנויות יצירה וכימיה (לעיתים נקרא "נתרן בוראט"). נכין ממנו תמיסה (הוראות בהמשך). אין לכם בורקס? אין בעיה - אפשר להשתמש גם בתמיסת עדשות מגע עם מעט סודה לשתייה, או בג'ל כביסה מרוכז במקום בורקס, כפי שנפרט בהמשך.

- מים - לדילול הדבק ולהמסה של הבורקס.

- תוספות אופציונליות - צבעי מאכל נוזליים, נצנצים, חרוזים קטנטנים, קצף גילוח (לסליים "אורירי"), שמן אתרי לריח ועוד כיד הדמיון.

- כלים - קערה גדולה לערבוב, כוס וכפית להכנת תמיסת הבורקס, כפות וכוסות מדידה, וכף ערבוב. מומלץ גם סינר או עיתונים ישנים לכסות את משטח העבודה למניעת לכלוך.

שלבי ההכנה:

1. הכנת חומר פעיל (תמיסת בורקס): בקערית נפרדת ערבבו כחצי כפית אבקת בורקס בתוך כוס מים חמים (240 מ"ל) עד שהאבקה מתמוססת לחלוטין. הניחו את התמיסה בצד להתקרר קלות. (זה יהיה המפעיל שנוסיף לדבק - חשוב שהבורקס יהיה מומס היטב במים).
   
   
2. הכנת תערובת הדבק: בקערה גדולה נפרדת, שיפכו כוס אחת של דבק לבן נוזלי (240 מ"ל). ניתן להשתמש בדבק פלסטי ביתי או דבק בית ספר לבן. אם רוצים להכין כמות סליים גדולה יותר, אפשר להכפיל את כל הכמויות בהתאם.
   
   
3. הוספת מים לדבק: הוסיפו לדבק חצי כוס מים (120 מ"ל) וערבבו היטב עד לקבלת נוזל חלק ואחיד. שלב זה מדלל את הדבק ומקל על יצירת הסליים.
   
   
4. צביעה וקישוט (לא חובה): זה השלב להוסיף צבע ונצנצים! טפטפו כמה טיפות של צבע מאכל לבחירתכם אל תוך תערובת הדבק (אפשר גם לחלק למספר קעריות בשביל כמה צבעים). הוסיפו גם נצנצים, קונפטי או כל תוספת כיפית אחרת שתרצו בסליים. ערבבו היטב עד שפיזור הצבע אחיד.
   
   
5. הוספת המפעיל ויצירת הסליים: כעת מגיע הרגע המלהיב - הפיכת הדבק לסליים. קחו את תמיסת הבורקס שהכנו והוסיפו ממנה בהדרגה כף אחת כל פעם אל קערת הדבק הצבוע, תוך כדי בחישה מתמדת. אל תיצקו את כל התמיסה בבת אחת! בכל פעם הוסיפו קצת, ערבבו וראו מה קורה. לאט לאט תראו שהתערובת מתחילה להתמצק, להתגבש סביב הכף ולהתרחק מדפנות הקערה - זה הקסם שקורה, הדבק הופך לגוש סליים גמיש! המשיכו להוסיף מעט מתמיסת הבורקס ולערבב עד שהמסה שבקערה מתגבשת לגוש אחד שאינו דביק לדפנות הקערה. ייתכן שלא תצטרכו את כל כוס תמיסת הבורקס - הוסיפו עד שמתקבל המרקם הנכון ועצרו.
   
   
6. לישה והגעה למרקם המושלם: כשהסליים התחיל להתגבש, הגיע הזמן ללוש אותו. שטפו ידיים וקחו את גוש הסליים מהקערה. לושו אותו בידיים כמו בצק במשך כמה דקות. בתחילת הלישה הוא עדיין יהיה מעט דביק - זה נורמלי. המשיכו ללוש, למתוח ולקפל אותו שוב ושוב. ככל שתעסקו בו יותר, כך המרקם יהיה גמיש, אחיד ונעים יותר. אם אחרי כמה דקות לישה הוא עדיין דביק מדי, אפשר להזליף עליו עוד טיפה או שתיים מתמיסת הבורקס וללוש שוב עד שמפסיק להידבק. שימו לב להוסיף ממש מעט בכל פעם כדי לא להפוך אותו לקשה מדי. זהירות: הוספה של יותר מדי מתמיסת בורקס בבת אחת עלולה להפוך את הסליים לקשיח ומתפורר במקום גמיש (עקב “עודף” קשרים כימיים), אז התקדמו בהדרגה.
   
   
7. אחסון הסליים: יש לכם סליים! עכשיו חשוב לשמור עליו כדי שיוכל לשמש אתכם לאורך זמן. הכניסו את הסליים למיכל פלסטיק אטום (קופסת אוכל ישנה או שקית זיפ-לוק) כאשר לא משחקים בו, על מנת שלא יתייבש או יתלכלך. סליים ביתי שנשמר כראוי יכול להחזיק מעמד אפילו כמה שבועות של כיף. מומלץ לאחסן במקום קריר ומוצל ולא להשאיר בשמש ישירה, כי חום עלול להפוך אותו לדביק ונוזלי יותר.
   
   

טיפ: לאחר יום או יומיים של משחק, אם הסליים מאבד מעט לחות ומתחיל להרגיש דביק, אפשר להוסיף לו טיפה של תמיסת בורקס שנותרה וללוש שוב, או לחלופין כמה טיפות מים וללוש - לעיתים זה "מרענן" את הסליים ומחזיר לו את המרקם הנעים.

בלי בורקס? יש חלופות: המתכון למעלה השתמש בבורקס כמפעיל, אך אם אין לכם בורקס זמין או שאתם מעדיפים להימנע משימוש בו - אל דאגה. איך להכין סליים ללא בורקס? יש כמה אפשרויות ידידותיות: ניתן לערבב בתערובת הדבק חצי כפית סודה לשתייה, ואז להוסיף בהדרגה נוזל לעדשות מגע (שימו לב שהוא מכיל חומצה בורית/בוראט) עד להיווצרות סליים. אפשרות נוספת היא להחליף את הבורקס בג’ל כביסה מרוכז (כגון פרסיל) - פשוט מוסיפים אותו באיטיות לדבק ומערבבים עד שמתקבל סליים, בדומה לתהליך עם תמיסת הבורקס. בכל המקרים, התוצאה דומה - סליים גמיש וכיפי למשחק. בנוסף, בהמשך המדריך נלמד על מתכונים להכנת סליים ללא דבק כלל, סליים מחומרים אכילים וגרסאות נוספות ומיוחדות!

גרסאות נוספות של סליים (וריאציות יצירתיות)

לאחר שהכנו סליים בסיסי, אפשר להתנסות גם בסוגי סליים מיוחדים ויצירתיים. עולם הסליים מגוון מאוד - אפשר להכין סליים במרקמים שונים ולשלב חומרים מפתיעים. הנה כמה גרסאות פופולריות שכדאי לנסות: סליים ללא דבק, סליים על בסיס מים, סליים אכיל בטוח לטעימה, וגם טיפים להכנת סליים צבעוני ונוצץ במיוחד.

סליים ללא דבק

כן - אפשר להכין סליים גם בלי להשתמש בדבק בכלל! מתכוני ה"סליים ללא דבק" מתאימים למי שאין לו דבק זמין או שרוצה סליים פחות דביק ו"מלכלך". לרוב, סליים כזה יתבסס על סבונים, שמפו, עמילנים או חומרים אחרים שנותנים מרקם ג'לי. הנה שני רעיונות פופולריים:

- סליים משמפו ומלח: מפתיע, אבל עובד!  אם אין דבק, אפשר להכין סליים מחומרים שיש לכל אחד בבית - למשל משמפו. איך מכינים סליים משמפו? פשוט מאוד: יוצקים כחצי כוס שמפו לקערה, מוסיפים בהדרגה מלח (רצוי מלח שולחן רגיל) ומערבבים כל הזמן. מתחילים בכפית מלח אחת ומערבבים היטב. ממשיכים להוסיף עוד מעט מלח בכל פעם ולערבב, עד שהשמפו מתחיל להסמיך ומתקבל מרקם דמוי סליים גמיש. התהליך דורש סבלנות - ייתכן שתצטרכו להוסיף כמה כפיות מלח אחת אחרי השנייה, עד שתראו שינוי במרקם. ברגע שהעיסה מספיק סמיכה, אפשר ללוש אותה מעט בידיים. אם התערובת יוצאת דביקה מדי - הוסיפו עוד קורט קטן של מלח וערבבו; אם היא נעשית סמיכה וקשה מדי - הוסיפו מעט שמפו ודללו אותה. כעבור מספר דקות תקבלו סליים משמפו ללא טיפת דבק! התהליך כל כך פשוט שילדים מבוגרים יכולים לערבב בעצמם (תוך השגחה). שימו לב שגם כאן מדובר בתגובה כימית: המלח גורם לשמפו (שמכיל חומרים בשם סורפקטנטים) לשנות את צמיגותו וליצור פולימר סמיך. כדאי לערבב בסבלנות - כל תוספת מלח לוקחת דקה-שתיים "לעבוד" עד שרואים את הסליים מתמצק. אם מגזימים במלח, התערובת עלולה לחזור להיות נוזלית ודלילה מדי, אז הוסיפו במתינות. אגב, אפשר לנסות שיטה זו גם עם סבון כלים או סבון ידיים נוזלי במקום שמפו - העיקר שיהיה זה חומר ניקוי שיש בו סורפקטנטים אניוניים (בדקו ברשימת המרכיבים של הסבון) שיכולים ליצור סליים במגע עם מלח. התוצאה היא סליים רך ומעט "נוזלי" יותר מהסליים הרגיל, אך כיף למגע. זהירות: לחומרים כמו שמפו וג'ל כביסה יש לעיתים רמת בסיסיות גבוהה, ולכן עלולים לגרום לגירוי בעור אצל חלק מהילדים - אם מבחינים באדמומיות או גירוי, יש לשטוף ידיים היטב במים ולהפסיק את המשחק. כמובן, כמו תמיד - לא לטעום מהסליים.

- סליים קורנפלור ומים ("אובלק"): אחת התערובות המפורסמות ביותר היא סליים שעשוי ממים ועמילן תירס (Cornstarch) בלבד, הידוע בכינוי "Oobleck" (אובלק). סליים זה הוא דוגמה לחומר לא-ניוטוני קלאסי - נוזל שהתנהגותו תלויה בכוח המופעל עליו. כשלוחצים עליו או דופקים עליו הוא מרגיש קשה כמו מוצק, אך אם משאירים אותו לנוח הוא נוזל בין האצבעות כמו נוזל דליל. משחק באובלק הוא לא רק כיף אלא גם ניסוי מדעי קטן שממחיש לילדים את ההבדל בין מוצק לנוזל בצורה מוחשית. איך מכינים סליים מים? פשוט מאוד: בקערה גדולה ערבבו יחס של בערך 2:1 של קורנפלור ומים - למשל, 2 כוסות קורנפלור עם 1 כוס מים. אפשר להתחיל מלשפוך את הקורנפלור לקערה, ואז להוסיף לאט את המים תוך כדי ערבוב עם כף עד שמתקבלת עיסה סמיכה. אם רוצים, הוסיפו כמה טיפות צבע מאכל למים לפני הערבוב לקבלת אובלק צבעוני. שימו לב: יתכן שתצטרכו לכוון מעט את היחס - אם האובלק נוזלי מדי (נוזל כמו מים ולא יוצר התנגדות ללחיצה), הוסיפו עוד קורנפלור; אם הוא יבש ומתפורר, הוסיפו עוד קצת מים. המרקם הנכון הוא כזה שאם מנסים לגלגל כדור ביד - הוא מתמצק, אבל ברגע שעוזבים - הוא נוזל בחזרה. האובלק מלהיב ילדים ומבוגרים כאחד: אפשר לטבוע בו את היד לאט (היא תשקע כמו בנוזל) ואז לנסות להכות על פני השטח (היד תפגוש התנגדות כאילו זה משטח מוצק!). זה סליים נהדר לפעוטות כי הוא בטוח לחלוטין (רק קורנפלור ומים) ואפילו אם יכניסו ממנו קצת לפה זה לא נורא - הוא פשוט לא טעים. המשחק באובלק מלכלך קצת (אבקת קורנפלור שנדבקת לידיים ומתייבשת), אז מומלץ לפרוש עיתון או לשחק בגיגית, ואחרי המשחק פשוט לשטוף ידיים ומשטחים במים חמימים. לאובלק אין אורך חיים - לאחר סשן משחק רצוי לזרוק אותו (אפשר לפח; עדיף לא לכיור בכמויות גדולות כדי למנוע סתימה). תמיד אפשר להכין חדש כי זה כל כך זול ופשוט.

סליים אכיל (טעם-בטוח)

אם יש לכם ילדים צעירים מאוד או חשש שחומרי סליים רגילים (כמו דבק ובורקס) אינם מתאימים להם, תשמחו לדעת שניתן להכין סליים אכיל מחומרים במטבח שהם בטוחים לחלוטין לטעימה. הרעיון כאן הוא ליצור תערובת גמישה ודביקה במרקם סליים - אבל מהדברים שאוכלים, כך שאם ילד בטעות יכניס לפה, לא ייגרם נזק. חשוב להדגיש: סליים אכיל אמנם עשוי ממזון, אך לא נועד לאכילה של כמויות גדולות - עדיין מדובר בצעצוע ומשחק תחושתי, רק שהרכיבים טעימים-בטוחים (Taste Safe) לקטנטנים שבטוחים ירצו לטעום. הנה שתי דוגמאות כיפיות:

- "פלובר" מפסיליום (סליים סיבים): אחד המתכונים הפופולריים לסליים אכיל הוא שימוש באבקת פסיליום - סיב תזונתי המשמש כתוסף מזון (מוכר במותג כמו Metamucil). כשהפסיליום מתערבב עם מים ומחומם, הוא יוצר ג'ל צמיגי המזכיר סליים. להכנת הסליים הזה, ערבבו בקערה כוס מים קרה עם כפית אחת של אבקת פסיליום (ניתן להוסיף גם קצת צבע מאכל למים לפני כן). הכניסו את התערובת למיקרוגל ובשלו בעוצמה גבוהה לכ-5-8 דקות - עיצרו כל דקה-שתיים לבדוק ולערבב. שימו לב: התערובת מתחממת מאוד ועלולה לגלוש - אם אתם רואים שהיא תופחת ומתקרבת לשפת הכלי, הפסיקו את המיקרוגל לכמה שניות ואז המשיכו. לאחר כ-5 דקות הפסיליום יספח את המים ויווצר גוש "פלובר" שקוף-כתמתם (תלוי בצבע שהוספתם) בתוך הכלי. הוציאו בזהירות (זה חם!) וערו את הגוש לצלחת לצינון. כשתקרר מספיק למגע - אפשר להתחיל לשחק! המרקם הוא של "Flubber" רוטט - ג'ל אלסטי ורוטט שנמתח לאט. הוא פחות גמיש ויותר שביר מסליים דבק, אבל כיף מאוד למשחק תחושתי. היתרון: זה אכיל לגמרי (פסיליום הוא סיב מאכל), אם כי הטעם די סתמי. אפשר לשדרג ולערבב לתוכו מעט סוכר או ג'לי פירות לתת טעם. שימו לב שלא לאכול כמות גדולה מדי - בכל זאת זו כמות נכבדה של סיבים תזונתיים! אבל לטעימה קלה תוך משחק - אין בעיה. סליים פסיליום מתאים במיוחד לפעוטות שעדיין לוקחים דברים לפה, וכך הם יכולים לחקור בבטחה.

- סליים ממתקים ("סליים גומי"): הנה דרך מתוקה במיוחד להכין סליים - משילוב של ממתקים! ישנם מתכונים לסליים שעשויים משוקולית או מחית פירות, אך אחד המדליקים הוא שימוש בסוכריות גומי לעשיית סליים לעיס. למשל, מתכון להכנת סליים מדובוני גומי: קחו כוס אחת של סוכריות גומי (דובונים/תולעים וכו' - אפשר למיין לפי צבע לקבלת סליים בצבע אחיד) והכניסו לכלי זכוכית. חממו במיקרוגל ~15 שניות, ערבבו, ועוד 15 שניות - עד שהגומי נמס והופך לנוזל צמיגי. כעת הוסיפו לגומי המומס בהדרגה 2 כפות קורנפלור ו-2 כפות אבקת סוכר (אפשר לנפות מראש יחד). ערבבו היטב - בתחילה עם כף, ואחר כך ביד כשהתערובת כבר פושרת - עד שמתקבל גוש סליים רך. אם דביק מאוד, הוסיפו עוד מעט אבקת סוכר; אם יבש וקשה - עוד כמה שניות במיקרוגל או כמה טיפות מים. בסוף אמור להתתקבל סליים בצק דביק, מתקתק, נמתח ולעיס מעט. הילדים יוכלו למתוח אותו, לקרוע חתיכות ולעצב צורות - ואפילו לטעום (קצת כמו ממתק טופי). הוא יוצא מתוק בטירוף וסופר דביק, אז שימו לב לשטוף ידיים ושיניים אחרי המשחק. סליים גומי לא יחזיק מעמד יותר מיום (כי בסוף מתפתים לאכול אותו או שהוא מתייבש/מתמוסס), אבל שווה לנסות אותו בתור גימיק מהנה למסיבה או סתם לפעילות מיוחדת בבית.

סליים צבעוני ונוצץ

אחרי שהכנו סליים, תמיד אפשר להפוך אותו למלהיב יותר עם תוספות ושדרוגים שונים. למעשה, חלק מכם אולי ירצו ישר להכין סליים צבעוני, עם נצנצים ו"גימיקים" נוספים. הנה כמה רעיונות לשדרוג הסליים שלכם:

- צבעים מרהיבים: הדרך הפשוטה ביותר לגוון את הסליים היא על ידי צבעי מאכל. אפשר לחלק את תערובת הדבק הראשונית למספר קערות, לטפטף לכל חלק צבע אחר וליצור סליים במגוון צבעי הקשת. אחרי שהם מוכנים, ניתן גם לשלב סליימים בצבעים שונים יחד - למשל, להכין סליים כחול וסליים צהוב, ואז לקפל ולעצב אותם זה בזה לקבלת סליים במראה שיש צבעוני. שימו לב לא לערבב יותר מדי עד לאיחוד מוחלט (אם לא תרצו שייצא צבע אחיד חדש) - מספיק לקפל בעדינות לקבלת דוגמת מערבולות יפה.

- נצנצים ופאייטים: הוספת נצנצים (Glitter) הופכת כל סליים לחגיגה. כדאי להשתמש בנצנצים עדינים ולערבבם לתוך הסליים המוכן כדי שיתפזרו באופן שווה. אפשר גם להוסיף פאייטים קטנטנים בצורות (כמו כוכבים או לבבות) לתוך הסליים לקבלת אפקט מבריק ומעניין. שימו לב שנצנצים עשויים ללכלך את הידיים והבית - השתמשו בכמות מתונה ואל תשכחו לשטוף ידיים ומשטחים אחרי המשחק.

- סליים זוהר בחושך: רוצים להרשים את הילדים? תוכלו להכין סליים שזוהר באולטרה-סגול או בחושך. לכך ניתן להוסיף לתערובת כמה טיפות של צבע זוהר (זמין בחנויות יצירה, צבע לא רעיל) או להשתמש בצבעי מאכל פלורסנטיים. יש אפילו מתכונים שמוסיפים מי טוניק (הכוינין שבהם זוהר תחת UV) לסליים שקוף. התוצאה - סליים מהפנט שזורח בירוק-כחול בחדר חשוך. כמובן, ודאו שהחומרים שתוסיפו בטוחים למגע ילדים.

-מרקמים ותוספות מיוחדות: אפשר לשנות את מרקם הסליים ע"י הוספת חומרים: למשל, הוספת כדוריות קלקר זעירות יהפכו אותו ל"סליים קצף" (Floam) עם תחושה קראנצ'ית; הוספת מעט קצף גילוח לסליים דבק יוצר "סליים פלאפי" אוורירי ורך (תוכלו לנסות לשלב זאת במתכון הבסיסי בשלב ערבוב הדבק - כ-1/4 כוס קצף גילוח לתערובת תעניק נפח); הוספת קרם ידיים או שמן תינוקות בכמות קטנה תיתן סליים רך וגמיש יותר וכו'. נסו גם להטמין בתוך הסליים חרוזים או צעצועים קטנים (כמו עיני גוגליות מפלסטיק, עכבישים מגומי וכד') - הילדים ייהנו "לחפש" את הפריטים בתוך הסליים המתוח. רק הקפידו שהתוספות אינן קטנות מדי עבור ילדים צעירים (סכנת בליעה).

עם כל כך הרבה אפשרויות, אין גבול ליצירתיות בסליים. אתם והילדים יכולים לערוך "ניסוי סליים" משלכם - נסו להוסיף לסליים מרכיבים שונים בבית (מעט סבון נוזלי, קצת קרם גוף, אבקת אפייה וכו') ותראו איך זה משנה את המרקם והאיכות. רק הקפידו לעשות זאת בצורה מבוקרת ובטוחה, ותגלו עולם שלם של כיף וכימיה במטבח!

בטיחות בשימוש ושמירת הסליים

סליים הוא משחק נפלא, אך חשוב להקפיד על כללי בטיחות ועל שמירה נכונה שלו. להלן טיפים חשובים להורים ולילדים בעת הכנת סליים ומשחק בו:

- השגחת מבוגר חובה: תמיד הכינו סליים יחד עם הילדים, ולא לאפשר להם להכין לבד ללא פיקוח. אחרי הכל, מדובר בתגובה כימית (במיוחד כמשתמשים בבורקס או בחומרי ניקוי), ורצוי שהחוויה תהיה משותפת גם מהסיבה הבטיחותית הזו.

- לא למאכל! יש להבהיר לילדים שסליים רגיל אינו אכיל. הוא עלול להכיל דבק, בורקס או חומרי ניקוי - דברים שבשום אופן לא נועדו לאכילה. לכן בזמן המשחק חשוב להזכיר: לא לשים סליים בפה ולא לטעום ממנו. אם רוצים סליים לקטנטנים שנוטים לטעום - הכינו עבורם סליים אכיל ייעודי (כמתואר למעלה).

- בדיקת חומרים ורגישויות: ודאו שאתם משתמשים בחומרים בטוחים וידועים. לדוגמה, חלק מהילדים רגישים לבורקס - כדאי לבדוק מראש שאין אלרגיה (אפשר להרכיב כפפות בעת הלישה, או פשוט לבחור במתכון בלי בורקס). גם נוזלי כביסה ושמפו עלולים לגרום לגירוי עור אצל רגישים - שימו לב לתגובת העור במהלך המשחק. בכל מקרה של הופעת אדמומיות, גירוד או צריבה - יש להפסיק את המגע עם הסליים ולרחוץ את הידיים במים וסבון.

- אוורור החדר: כשמכינים סליים, במיוחד בשימוש בבורקס, בדבק, בחומרי ניקוי או בצבעים - עבדו באזור מאוורר היטב. חלק מהחומרים (כמו ג’ל כביסה, אצטון מדבק פלסטי, תמיסת עדשות) מפיצים ריח חזק ולא כדאי לנשום אותם בכמויות גדולות. פתיחת חלון או הפעלת אוורור תפתור את הבעיה בקלות.

- הגנת משטחים ולבוש: סליים עלול ללכלך משטחים וטקסטיל. הוא קשה מאוד להסרה מרהיטים, שטיחים ובדים רכים אם נדבק אליהם. לכן, בצעו את פעילות הסליים על שולחן חלק שקל לנקות, או פרסו מפת ניילון/עיתונים. אפשר להלביש את הילדים בסינר או בבגדי בית ישנים למניעת כתמים על בגדים. אם בכל זאת סליים נמרח על הבד או השטיח - אל תיבהלו, יש פתרון: חומץ לבן הוא "המנטרל" של הסליים. פשוט שיפכו מעט חומץ על המקום המוכתם, חכו כמה דקות, ואז גרדו ונגבו - החומץ ממיס את מרכיבי הדבק והסליים מתפרק ויורד הרבה יותר בקלות. (אחרי טיפול בחומץ יש לשטוף את הבד במים נקיים ולהעביר כביסה כרגיל). לשיער שנדבק בו סליים, ניתן למרוח חומץ או מרכך שיער, לעסות עד שהסליים מתנתק, ואז לחפוף. זה עובד!

- רחיצת ידיים וניקיון: לאחר סיום המשחק בסליים - חשוב מאוד לרחוץ ידיים היטב במים וסבון. כך נסירים מהעור את שאריות הדבק, הבורקס או כל כימיקל אחר. מעבר לכך, שמרו על היגיינה: לא לאכול עם ידיים ששיחקו בסליים לפני שרחצתם, כדי למנוע בליעה של חלקיקי חומרים. מומלץ גם לנקות את משטחי העבודה והכלים ששימשו להכנה.

- אחסון נכון של הסליים: כשמסיימים לשחק, החזירו את הסליים לקופסה אטומה או שקית סגורה היטב. כמו שהזכרנו, סליים שנשאר בחוץ יתייבש עם הזמן או יתלכלך מאבק ולכלוך - וחבל. אחסון בקופסה יאריך את חיי הסליים. בנוסף, הרחיקו את הקופסה מהישג ידם של ילדים קטנים מאוד וחיות מחמד, לבל יטעמו או ילעסו את התוכן.

- כמה זמן הסליים מחזיק? זה תלוי - סליים תוצרת בית לרוב מחזיק כשבוע עד מספר שבועות. עם כל יום שעובר הוא עשוי לשנות מרקם מעט (לעיתים הופך רטוב יותר ככל שנפלטים נוזלים, או קשה יותר אם מתאדה מים). אם מבחינים בעובש, ריח רע או שינוי צבע מוזר - יש להשליך את הסליים לפח ולהכין חדש.

-זהירות עם בגדים וריהוט: נזכיר שוב כי סליים עלול להרוס שטיחים ובדים אם נדבק אליהם לאורך זמן. הורים רבים סיפרו שילדיהם "קישטו" את הספה או השטיח בסליים והרסו אותם לחלוטין… כדי להימנע מדרמות, עדיף לקבוע כללים - למשל שמשחקים בסליים רק על שולחן במטבח או בחדר שניתן לנקות בקלות, ולא לוקחים סליים למיטות, לסלון, לרכב וכו'. כך תוכלו לתת לילדים ליהנות בלי לחשוש מהנזקים.

- במקרה של בליעה: אם ילד בלע גוש סליים רגיל (לא אכיל), בדרך כלל אין צורך לבהלה - רוב מרכיבי הסליים הביתי אינם רעילים בכמות קטנה. עם זאת, יש לנקוט בזהירות: עקבו אחר מצבו, וספקו לשתות מים. ניתן גם ליצור קשר עם מרכז הרעלות לייעוץ במקרה הצורך. בורקס בכמות גדולה עלול להיות רעיל ולגרום להפרעות בעיכול, אבל בריכוזים הקטנים שבסליים טיפוסי הסיכון נמוך. כך או כך, מניעה היא הטובה ביותר - זכרו שוב להזכיר לילדים שלא מלקקים או טועמים סליים, ושוטפים ידיים לאחר המשחק.

טיפים להורים - להפוך את חוויית הסליים למושלמת

ההתלהבות מסליים היא הזדמנות נהדרת לפעילות משותפת של הורים וילדים. הנה כמה טיפים שיעזרו לכם, כהורים, להפיק את המירב מהטרנד ולשמור על אווירה חיובית, יצירתית ובטוחה:

- הפכו את ההכנה לזמן איכות: נצלו את הכנת הסליים כפעילות משותפת עם הילדים. עבורם זה כיף - ולעיתים מלכלך - אבל עבורכם זו הזדמנות לבלות זמן עם הילדים בעשייה ויצירה. הכינו יחד את החומרים, תנו לילדים למדוד, לשפוך ולערבב (תוך הנחייה שלכם). עבור הילדים, עצם העובדה ש"אמא/אבא מכינים איתי סליים" היא חוויה מעצימה. זוהי פעילות שמטבעה מתאימה לכל הגילים - כולם יכולים להנות מסליים, מקטנטנים (עם מתכון מתאים) ועד בני נוער ואפילו הורים. שחקו ולושו יחד - זה מרגיע ומהנה לכולם. הרבה הורים מופתעים לגלות שגם עבורם הלישה והמעיכה של הסליים מפיגה מתחים ועוזרת להרגע, ממש כמו כדור לחץ! בנוסף, עבודה משותפת מחזקת את הקשר ויוצרת "בונדינג" נחמד סביב יצירה משותפת.

- היבט לימודי - למידה דרך משחק: סליים הוא לא רק משחק, אלא גם ניסוי מדעי קטן. נצלו את ההכנה והמשחק להסברים מדעיים פשוטים שילדים יוכלו להבין. למשל, אפשר לספר להם שהדבק הוא פולימר - חומר העשוי משרשראות מולקולות ארוכות מאוד החוזרות על עצמן. הבורקס הוא חומר שמחבר בין השרשראות הללו (יוצר "גשרים" ביניהן) ובכך הופך את הדבק הנוזלי לגוש מוצק-גמיש - זה הסליים! אפשר להזכיר דוגמאות נוספות לפולימרים בסביבתנו (פלסטיק, גומי, אפילו ספגטי מבושל שמתנהג קצת כמו סליים ). אם יצרתם אובלק, זו הזדמנות לדבר על נוזלים ומוצקים, על מה זה "לא ניוטוני" וכו'. לימוד דרך משחק הוא אפקטיבי - הילדים אפילו לא ישימו לב שהם לומדים כימיה ופיזיקה בסיסית תוך כדי התלהבות מהסליים.

-לתת לילדים להוביל ולהביע יצירתיות: עודדו את הילדים לחשוב על רעיונות משלהם לסליים. למשל, תשאלו אותם "מה יקרה אם נוסיף X לסליים?" ותכננו יחד ניסויים קטנים (תוך שמירה על בטיחות כמובן). תנו להם לבחור צבעים, לבחור תוספות (נצנצים, צעצועים קטנים) לסליים שהם מכינים. כך הם מרגישים בעלות וגאווה על "הסליים שלי". תוכלו גם לפתוח "סדנת סליים" בבית - להכין כמה קערות של בסיס דבק, וכל ילד (ואפילו חברים שהזמנתם) יכין לעצמו את הסליים בהתאמה אישית עם צבעים וקישוטים. זאת פעילות מצוינת לימי הולדת או מפגשים - כל ילד חוזר הביתה עם סליים שהכין בעצמו במתנה.

-ניהול הבלגן בחוכמה: אין מה להכחיש - משחק בסליים יכול לגרום ללכלוך ובלגן. אבל אם נערכים לכך מראש, זה ממש מינימלי. מומלץ להגדיר "אזור סליים" בבית - למשל, משחקים רק על שולחן אוכל ערום או על משטח פלסטיק, וככה שומרים ששום שטיח או ספה לא ייפגעו. אפשר לפרוש יריעת ניילון על הרצפה אם ממש חוששים. קביעת כללים ברורים כמו "לא זורקים סליים באוויר", "לא שמים סליים על הראש של אחותך " וכו', יכולה למנוע מצבים לא נעימים. אם אתם מאוד מוטרדים מהלכלוך, שקלו להתחיל עם סליים אכיל/אובלק שקל לנקות, או אפילו לשחק תחילה מחוץ לבית (במרפסת/גינה) ואז להחליט אם מכניסים פנימה. זכרו שהחיוך והכיף של הילדים שווים קצת בלגן - ובסוף הכל ניתן לניקוי. טיפ אחרון: שמרו מטליות לחות וחומץ לבן בשלוף - הם החברים הכי טובים לניקוי מהיר של כתמי סליים כפי שציינו.

-התאימו את הסליים לגיל הילדים: לכל גיל יכול להתאים סוג אחר של סליים. לפעוטות (1-3) שלא מבינים שאסור לאכול - עדיף סליים אכיל או להמתין, כי גם תחת השגחה צמודה קשה למנוע מהם לטעום. לילדי גן גדולים יותר אפשר לתת סליים רגיל אך בפיקוח ולהזכיר לא לטעם. ילדים בוגרים (6+) כבר יכולים ליהנות מכל המתכונים ואפילו להכין בעצמם עם הנחייה. הבינו מה גבולות הילד שלכם - יש ילדים שרגישים למרקמים מלוכלכים ועלולים בהתחלה לא לרצות לגעת בסליים. אפשר לעודד בעדינות, אולי להתחיל עם אובלק (שהוא נוזלי יותר) או עם "סליים קצף" רך עם קצף גילוח. לאט לאט רבים מתגברים ומתחילים ליהנות. כמובן, אין גיל מקסימלי לסליים - גם בני נוער רבים משוגעים על זה, וזה לגמרי מקובל שגם אמא/אבא ישחקו יחד איתם.

- שילוב הסליים בפעילויות נוספות: סליים יכול להיות חלק מפעילות גדולה יותר. למשל, אפשר לערוך "ציד אוצרות" שבו מחביאים מטבעות זהב פלסטיק בתוך סליים ירוק כאילו הוא רפש של מפלצת, והילדים צריכים לחלץ אותם. או להכין תבשילי "מרק מכשפות" לקראת ליל כל הקדושים: סליים כתום עם עיניים מפלסטיק וכד'. אפשרות נוספת - תנו לילדים לשלב משחקי דמיון: למשל, להשתמש בסליים כביצה של חייזר או כריר של דרקון וכו'. הסליים מעורר את הדמיון, נצלו זאת!

שאלות נפוצות על סליים

למה הסליים יוצא דביק מדי? 

סליים דביק מדי הוא תופעה נפוצה - לרוב זה אומר שהפולימרים (שרשראות המולקולות) לא התחברו מספיק אחד לשני בתוך התערובת. במילים אחרות, ייתכן שלא הוספתם מספיק "מפעיל" (בורקס/תמיסת עדשות) או שלא לשתם ועבדתם את הסליים מספיק זמן. הפתרון הראשון הוא פשוט: ללוש את הסליים עוד קצת. פעמים רבות הדביקות פוחתת אחרי כמה דקות של מתיחה, קיפול ולישה, כיוון שהמולקולות ממשיכות ליצור קשרים והסליים נעשה אחיד יותר ופחות דביק. אם למרות הלישה הוא עודנו דביק מאוד ונמרח על הידיים, ניתן להוסיף בהדרגה 1-2 טיפות של חומר מפעיל נוסף (תמיסת הבורקס או נוזל עדשות) ולערבב היטב אחרי כל טיפה. חשוב להוסיף מעט בכל פעם ולבדוק, כי עודף מפעיל הופך את הסליים לקשה ומתפורר (ראו שאלה הבאה). אז לזכור: דביק מדי - ללוש עוד, ואם לא עוזר, להוסיף טיפונת מפעיל ולבדוק שוב.

מה לעשות אם הסליים יצא קשה מדי או מתפרק? 

מצב הפוך - כשהסליים נהיה קשה מאוד, צמיג מדי או שהוא נקרע ומתפרק כשמנסים למתוח אותו - זה קורה לרוב כששמים יותר מדי מפעיל. עודף בורקס יוצר יותר מדי קשרים בפולימר והסליים מאבד את הגמישות והופך לגוש גומי נוקשה. גם השארת סליים בחוץ ללא כיסוי זמן רב עלולה לייבש ולהקשיח אותו. אם הסליים שלכם קשה או "מתנפץ" במקום להימתח, אפשר לנסות לתקן: הוסיפו לו כמה טיפות של מים חמים ולושו היטב, או לחלופין טיפה של קרם ידיים/תחליב גוף ללוש איתו - הלחות הנוספת יכולה להחזיר לו מעט גמישות. לפעמים גם חימום לכמה שניות במיקרוגל מרכך סליים קשה (זהירות, לא לחמם יותר מדי כי הוא עלול להינמס לגמרי!). אם אף טריק לא עוזר - כנראה שהוספתם הרבה מעבר לנדרש חומר פעיל, ואז עדיף להכין סליים חדש ולהקפיד להוסיף את המפעיל לאט יותר. אפשר גם לשלב סליים קשה עם סליים חדש רך - ללוש אותם יחד - לפעמים מתקבל מרקם אמצע מוצלח.

איך לשמור על הסליים לאורך זמן? 

כפי שציינו בחלק הטיפים, חשוב לאחסן את הסליים בכלי סגור היטב כשלא משחקים בו. כלי אטום שומר על הלחות בסליים ומונע התייבשות. שמרו את הקופסה במקום קריר ומוצל. רצוי לא להשאיר סליים בשמש או ברכב חם - החום עשוי להפוך אותו לדביק ונוזלי מדי. אם רוצים שסליים יחזיק יותר משבוע, הקפידו שהידיים שמשחקות בו תמיד נקיות - לכלוך וחיידקים מהיד עלולים לגרום לסליים להתקלקל (להעלות עובש או ריח) אחרי זמן מה. ברגע שסליים מראה סימני עובש (נקודות שחורות/ירוקות) או ריח רע - יש לזרוק אותו מיד ולא להכנס לסיכונים. בשורה התחתונה, סליים ביתי טרי הכי כיף, אז אולי פשוט תכינו סליים חדש כל שבוע-שבועיים במקום לנסות לשמר חודשיים. 

האם אפשר לשחק בסליים בכל גיל? 

כולם - מגיל פעוטות ועד מתבגרים - נהנים לשחק בסליים, כל אחד בדרכו. אבל בנושא הגיל יש כמה הנחיות: בדרך כלל יצרני צעצועים מציינים שסליים מתאים לגיל 3 ומעלה, משיקולי בטיחות (סכנת חנק וחומרים לא אכילים לקטנטנים). לילדים מתחת לגיל 3 לא כדאי לתת סליים רגיל בכלל, כי הם נוטים ישר לשים בפה. במקום, ניתן להכין להם סליים טעם-בטוח מחומרים אכילים (כמו אובלק, סליים פודינג, סליים גומי וכו') - כך גם אם יטעמו זה לא נורא. לילדים בגילי גן (3-6) אפשר לתת סליים רגיל אך בהשגחה צמודה, ולהבהיר היטב שלא אוכלים אותו וששוטפים ידיים אחר כך. מגיל בית ספר ומעלה - רוב הילדים כבר מבינים את הכללים ויכולים לשחק בחופשיות יחסית (עדיין מומלץ להשגיח מרחוק, בעיקר כדי למנוע הדבקת סליים לטלוויזיה או לשיער של האחות ). ראוי לציין שגם בני נוער ומבוגרים נהנים מסליים - עבור בני נוער זה טרנד, ועבור מבוגרים זה משמש כגימיק להפגת מתחים. למעשה, משחק בסליים יכול להיות מרגיע ומשמח גם למבוגרים, ויש אפילו מחקרים על שימוש בסליים ובצק כחלק מטיפול רגשי. אז בשורה התחתונה: כל עוד נוקטים אמצעי זהירות מתאימים לפי גיל - סליים הוא לכולם.

איך מנקים סליים שנתקע בבגדים או בשיער? 

זה קורה לטובים ביותר - סליים נדבק לסיב הבד של חולצה, לגרב או לשיער של הילדה. החדשות הטובות: אפשר לנקות את רוב "תאונות הסליים". הטיפ מספר 1 הוא להשתמש בחומץ לבן - חומץ ממיס את הדבק שבבסיס הסליים ומפרק אותו. אם סליים נדבק לבגד או למפה, אספו את העודפים ביד (בלי למרוח יותר), אחר כך הרטיבו את האזור עם חומץ 5% רגיל. המתינו 5-10 דקות - החומץ יפורר את הג'ל. אז קחו כף או מברשת שיניים ישנה ושפשפו בעדינות - תראו שהגושים הירוקים יוצאים מהסיב. לבסוף, שטפו את הבגד במים חמימים וסבון (או כבסו במכונה) והכתם אמור להיעלם. לשטיחים - שימו חומץ, אחר כך מעט סבון כלים מדולל במים, קרצפו עם מברשת, ספגו במגבת נייר וחזרו עד שהשטיח נקי. בשיער: אם חתיכת סליים נתקעה בשיער, מרחו עליה חומץ או הרבה מרכך שיער, המתינו כמה דקות ואז נסו "למסג'" את הקצוות - הסליים יתחיל להיחלש ולהשתחרר. ניתן לסרק עם מסרק צפוף תוך כדי. זה דורש סבלנות, אבל החומץ/מרכך עושים את העבודה והסליים ייצא לבסוף. כפתרון אחרון, למקרה של פלונטר רציני, אפשר פשוט לגזור כמה שיערות - אבל לרוב אין בכך צורך.

האם בורקס בסליים לא מסוכן? 

שאלת בטיחות חשובה. בורקס (נתרן טטרבוראט) הוא כימיקל שמשמש בניקוי, ובהכנת סליים הוא ה"מפעיל" המקשר את הדבק. במינונים קטנים, כמו אלו שמשמשים בסליים ביתי, בורקס נחשב בטוח יחסית במגע חיצוני - בתנאי ששוטפים ידיים לאחר המשחק ולא מכניסים אותו לפה. היו דיווחים בעבר (2018) על סליימים מסחריים בכמה מותגים באירופה שהכילו עודף בורון מעל התקן, והורים הוזהרו שאם ילדים ייחשפו לכמויות גדולות מאוד זה עלול לגרום לתופעות לוואי כמו שלשולים או הקאות. אך מחקרים וניתוחים (למשל ע"י אתר Snopes המדעי) מצאו שטענות חריגות לגבי סכנות קשות מהסליים אינן מבוססות - בריכוזים ובאופן השימוש הרגיל, הסליים לא אמור לגרום נזק בריאותי. עדיין, חשוב לנקוט זהירות: לא לאכול/ללקק סליים עם בורקס, לשטוף ידיים אחרי המגע, ולשמור את החומר הרחק מתינוקות וחיות מחמד. אם יש חתכים/פצעים פתוחים ביד - עדיף להימנע ממגע עם סליים בורקס (זה עלול לצרוב). למי שעדיין חושש, תמיד אפשר לבחור במתכונים ללא בורקס (כמו אלה עם נוזל עדשות או עם קורנפלור). בשורה התחתונה - מיליוני ילדים משחקים בסליים עם בורקס ללא בעיות, כל עוד מקפידים על כללי השימוש הבסיסיים.