ציור ורישום בפחם הוא אחת מצורות הביטוי הדרמטיות והמרתקות ביותר בעולם האמנות. לפחם יכולת ייחודית ליצור קווי מתאר חזקים, ניגודיות עזה והצללות עמוקות, ובו בזמן לאפשר מריחות עדינות וגווני ביניים רכים. מדריך מקיף זה יסייע לכם - בין אם אתם ציירים בתחילת דרככם ובין אם אמנים מנוסים - להבין לעומק את עבודת הפחם: נלמד מהו פחם טבעי, אילו סוגי פחמים זמינים לשימוש אמנותי, טכניקות עבודה בסיסיות ומתקדמות, טיפים להשגת דיוק והצללה מדויקת, דרכי שימור של ציורי פחם, שילוב הפחם עם מדיומים אחרים, וגם נסקור את השימוש הנרחב שנעשה בפחם לאורך ההיסטוריה של האמנות. התוצאה היא מאמר מקצועי וגולש, שמעניק ידע פרקטי רב לצד השראה - ומעודד אתכם לקום, לקחת פחם וליצור יצירת מופת משלכם.

מהו פחם טבעי?

פחם טבעי (באנגלית: Vine/Willow Charcoal) הוא חומר ציור יבש המבוסס על פחמן, הנוצר באמצעות שריפת עץ (כמו ענפי גפן או ערבה) בטמפרטורה גבוהה ובסביבה דלה בחמצן כך שהעץ לא נשרף כליל אלא הופך לגוש פחמן שחור. למעשה, זוהי אחת הצורות הקדומות ביותר של חומרי ציור: תוצר של תהליך הפירוליזה (שריפה ללא חמצן) של חומר אורגני, המותיר מאחור שלד פחמני שנותר מהעץ המקורי. פחם טבעי מגיע בצורה של מקלות דקים וארוכים, לרוב קלים ושבירים, המספקים מרקם מחוספס מעט על הנייר. תכונה ייחודית של מקלות פחם אלה היא שהם משאירים סימנים פחות קבועים יחסית לחלק ממדיומי ציור אחרים, ולכן אמנים יכולים לתקן, לטשטש ולמחוק אותם בקלות יחסית תוך כדי עבודה. לצד זאת, חשוב לדעת שסימני הפחם (בפרט הכהים והעמוקים שבהם) אינם נמחקים לחלוטין בקלות, ולכן יש תמיד לאזן בין יתרון הגמישות בתיקון לבין הצורך לקבע את הרישום בסיום (על כך - בהמשך). פחם טבעי שימש אמנים במשך מאות רבות של שנים כחומר רישום וציור, והפופולריות שלו נובעת מהשילוב בין היכולת ליצור קווים עזים ושחורים מאוד לבין האפשרות לבצע מעבר הדרגתי לגווני אפור רכים.

לכל צבעי הפחם של מאי ארט>>>

סוגי פחם לציור

עולם הפחם האמנותי מגוון יותר ממה שעשוי להיראות במבט ראשון. קיימים סוגים שונים של פחם לציור, וכל סוג מעניק אופי שונה ליצירה. להלן הסוגים העיקריים והשימושים שלהם:

- פחם גפן וערבה (פחם טבעי): זהו הפחם המסורתי המופק מענפי גפנים או עצי ערבה שנשרפו ללא נוכחות אוויר. התוצאה היא מקל פחם דק וקל משקל, בגוון אפרפר-שחור. פחם גפן ידוע ביכולת שלו ליצור מגוון רחב של גווני אפור רכים, בעוד פחם ערבה נוטה לספק גוון כהה מעט יותר. מקלות פחם טבעי (גפן/ערבה) אהובים על אמנים לסקיצות ראשוניות וקומפוזיציות בסיסיות, משום שהם מאפשרים שרטוט מהיר וחופשי וניתן לטשטשם או להסירם בקלות יחסית בעזרת ניעור אבקה או מחיקה. עם זאת, בשל אופיים הפריך והבלתי-מדויק יחסית, סוגי פחם אלה פחות מתאימים לעבודות מפורטות מאוד - קשה להגיע איתם לקווים חדים ודקים ללא שבירה או מריחה. 

מותגים פופולריים בתחום זה כוללים למשל את Coates Willow Charcoal - מקלות פחם ערבה טבעיים באיכות גבוהה המגיעים בערכות בגדלים שונים. פחם טבעי נותן תחושה "חיה" ודינמית על הנייר, ומשאיר מרקם עשיר שממנו ניתן לבנות את הציור בהדרגה.

- פחם דחוס: בניגוד למקלות הפחם הטבעיים, הפחם הדחוס (Compressed Charcoal) מיוצר מאבקת פחם טחון דק שמעורבבת עם חומר מקשר (כגון גומי ערבי או שעווה) ונדחסת לצורת מקל או גיר מרובע. פחם דחוס מעניק גוון שחור עז ועמוק יותר על הנייר, והוא לרוב קשה יותר מפחם טבעי. רמת הקשיות והקשיחות של המקל קובעת את עוצמת הגוון: פחם דחוס רך יפיק סימנים שחורים וכהים מאוד, בעוד פחם דחוס קשה יפיק סימנים אפורים ובהירים יותר. יתרונו של הפחם הדחוס הוא בשליטה הגבוהה יותר שהוא מאפשר - ניתן לחדד אותו לקבלת קווים חדים, והוא נשבר ומתפורר פחות ממקל פחם טבעי. לכן, הוא מתאים במיוחד ליצירת קווים נקיים, פרטים חדים או הצללות עמוקות הדורשות גוון שחור משוחזר. 

לעיתים קרובות ניתן למצוא אותו בצורת גירים מרובעים או עפרונות פחם דחוס, כאשר האחרונים למעשה מהווים גליל פחם דחוס העטוף בעץ (בדומה לעיפרון גרפיט רגיל). פחם בעפרון (Compressed Charcoal Pencil) מקל על עבודת רישום מדויקת: הוא מאפשר להגיע לפרטים עדינים ו"קווים פריכים" מבלי ללכלך את הידיים, ולכן הוא מבוקש לרישומים מדויקים, לסקיצות אדריכליות או לכל מצב בו דרושה שליטה מירבית בקו. 

לדוגמה, עפרונות פחם של STAEDTLER או CRETACOLOR מספקים מגוון דרגות קושי (רך, בינוני, קשה) ומתאימים לשרטוטים מפורטים תוך שמירה על ניקיון העבודה. כדאי לציין שפחם דחוס זמין גם בצורת גירים לבנים (או פחם לבן) המשמשים להיילייטים על נייר כהה, וכן בגוונים נוספים או מעורבים עם פיגמנטים ליצירת גירי סקיצה צבעוניים - אם כי טכנית אלו כבר יותר בכיוון של פסטל.

- אבקת פחם: צורה נוספת של פחם לשימוש אמנותי היא אבקת פחם טחון. אבקה זו נוצרת מטחינת פחם דקיקה ומשמשת בעיקר ליצירת אפקטים של שטחים מוצללים נרחבים, טקסטורות או שבלונות. בעזרת מברשת רכה, ספוג או אפילו אצבע, ניתן "להבריש" את אבקת הפחם על פני הנייר ולקבל משטחי צלליות עדינים ואחידים, או לחלופין מרקמים מעניינים בהתאם לפני השטח. עבודה עם אבקת פחם מאפשרת ליצור הצללות רציפות וחלקות מאוד, ללא קווי קונטור גלויים, ומהווה שיטה מצוינת להכנת רקע אחיד או לבניית דרגות כהות בהדרגה. עם זאת, אבקת הפחם מלכלכת במיוחד ודורשת מיומנות וזהירות בשימוש - עודף אבקה עלול ללכלך אזורים שאיננו רוצים להכהות. מומלץ לעבוד עם אבקה תוך שימוש בניירות מגנים (כמו נייר סופג מתחת לכף היד) ובסביבה מבוקרת. 

חלק מהיצרנים מציעים אבקת פחם מוכנה בקופסאות, לדוגמה אבקת פחם של Coates הנמכרת בצנצנת, המאפשרת לאמן לקחת בעדינות בכחולית (צמר גפן) או מברשת ולהניח על העבודה. אבקת הפחם משמשת גם אמנים גרפיים להעתקת שבלונות - מפזרים אבקה על שבלונה ומקבלים דימוי רפוי של הצורה המבוקשת.

- פחם סינתטי ונוסחים מיוחדים: לצד הסוגים הנפוצים מעלה, קיימים עוד מוצרים נגזרים. פחם ניטרם (Nitram Charcoal), למשל, הוא מותג קנדי ידוע המתמחה במקלות פחם איכותיים שעברו תהליך ייצור ייחודי. פחם ניטרם נחשב על ידי רבים לפחם הטבעי הטוב בעולם בשל מרקמו העדין, המאפשר שליטה גבוהה וגוונים אחידים מקלות ניטרם מגיעים בדרגות קשיות שונות (מסומנות למשל H, HB, B, 2B) לטווח רחב של טונאליות, והם יוצרים פחות אבק בהשוואה לפחם ערבה רגיל - מה שמביא לניקיון ודיוק גבוהים יותר ברישום. אמנים מקצועיים המחפשים איכות ללא פשרות נמשכים לפחם ניטרם, ואפשר אף לרכוש סטים ייעודיים כמו Nitram Starter Kit הכוללים מגוון דרגות, או אביזרים תואמים כגון Nitram Baton - מחזיק ייעודי למקלות פחם דקים המשפר את האחיזה והשליטה בהם. עוד חידוש מעניין הוא פחם נוזלי - משחה או דיו על בסיס חלקיקי פחם מושעים, שמאפשרת "לצייר" פחם במכחול. מוצר כזה (לדוגמה שפופרת פחם נוזלי Nitram) נותן מימד ציורי חדש למדיום הפחם, וניתן ליצור איתו שטיפות אפורות ולבנות שילוב בין ציור ורישום.

איך לצייר בצבעי פסטל? מדריך מקיף>>>

טכניקות בסיסיות בעבודה עם פחם

אחד היתרונות הגדולים של ציור בפחם הוא הפשטות שבכלי העבודה: בפועל דרושים רק מקל פחם ונייר, ותוכלו להתחיל לרשום. עם זאת, כדי להפיק את המיטב מהמדיום, חשוב להכיר כמה טכניקות בסיסיות ולהשתמש בכלים הנכונים. הנה מדריך לשלבי העבודה הראשוניים עם פחם וטכניקות ליצירת אפקטים שונים:

- בחירת הנייר ומשטח העבודה: איכות הנייר משפיעה רבות על תוצאת הרישום בפחם. ניירות בעלי מרקם (tooth) מחוספס מעט "אוחזים" את גרגירי הפחם טוב יותר, מה שמאפשר הנחה עשירה של חומר ויצירת משטחי צבע כהים בקלות. לעומת זאת, נייר חלק מאוד ייתן קו עדין ובהיר יותר, אך יאפשר מחיקה קלה ונקייה (מכיוון שהפחם לא נטמע עמוק בסיבים). לציור פחם נהוג להשתמש בניירות המיועדים לרישום או לפסטל - למשל ניירות סקיצה ("נייר קרפט") זולים לתרגול, או ניירות פסטל ייעודיים בצבעי אפור/בז' המספקים רקע ביניים. רבים אוהבים לעבוד על נייר בגוון בינוני (כגון אפרפר או חום-בהיר), עליו ניתן להוסיף גם הדגשות בלבן. 

למעשה, שימוש בנייר צבעוני בינוני פותח אפשרויות לשילוב לבן ליצירת ניגודיות: אמנים רבים מציירים בפחם על נייר טון ומוסיפים הדגשות עם גירי פסטל או פחם לבן (כגון גירי Conté לבנים) כדי לקבל טווח מלא של כהה-בינוני-בהיר ביצירה. רצוי להצמיד את הנייר ללוח קשיח או כן ציור, כך שתוכלו לעבוד בנוחות מבלי שהנייר יתקמט. אם עובדים על שולחן, שימו נייר טיוטה נקי מתחת לכף היד כדי למנוע מריחות לא רצויות.

- אחיזת הפחם ויציבת היד: בניגוד לעיפרון, שאוחזים בו בדרך כלל מקרוב כמו כלי כתיבה, את מקל הפחם אפשר וכדאי לאחוז לעיתים קרובות בצורה חופשית יותר - למשל תוך כדי אחיזה מהאמצע או הקצה הרחוק, כשכף היד כמעט ואינה נוגעת בנייר. אחיזה "פתוחה" שכזו מעודדת תנועות זרוע רחבות וזורמות, ומתאימה לסקיצות ראשוניות, קווים כלליים והנחת גושי צל גדולים. עבור פרטים עדינים יותר, ניתן כמובן לאחוז בפחם קרוב לקצהו (או להשתמש בעפרון פחם) כדי לקבל שליטה מדויקת. כיוון שמקלות פחם טבעי הם שבירים, מומלץ להימנע מהפעלת לחץ חזק מדי - התחילו בלחץ עדין ותבנו את הכהות בהדרגה. תמיד תוכלו לחזק קו או האפלה בעוד שכבה של פחם, במקום לנסות להגיע מיד בגוון שחור תוך לחיצה שעלולה לשבור את המקל. בנוסף, הרגל טוב הוא לסובב מעט את מקל הפחם בידכם תוך כדי ציור, כך הוא ישחק באופן שווה ולא יצור פינה חדה שלוחצת על הנייר.

- שרטוט קווי מתאר וסקיצה: התחילו תמיד מסקיצה קלה כדי להתוות את הציור. אפשר להשתמש בפחם גפן רך כדי לשרטט קווים כלליים - הוא ייצור קו אפור בהיר שניתן למרוח או למחוק בקלות בשלב מאוחר יותר. בשלב הסקיצה, אין לחשוש מ"קווים לא נכונים" - בפחם, הכל בר תיקון; למעשה, ציור בפחם מעודד עבודה בשכבות, כאשר את הטעויות מתקנים תוך כדי תהליך על ידי מחיקה או הטמעה ברקע. במידה ומעוניינים, ניתן לקבע בעדינות את הסקיצה הראשונית בספריי מקבע (Fixative) עבודה - ספריי עדין שלאחר התזתו מאפשר להמשיך לצייר מעליו - ובכך למנוע מהשלבים הבאים ללכלך או למחוק את הסקיצה. הקפידו לרסס במרחק של כ-30 ס"מ, בשכבה דקה ואחידה.

- בניית הצללות וטונאליות בסיסית: לאחר הסקיצה, התחילו לבנות את משטחי האור והצל העיקריים. אחת הטכניקות הבסיסיות היא שימוש בצד השטוח של מקל הפחם ליצירת משטחי צל רחבים. החזיקו את המקל בזווית כמעט אופקית לנייר ושפשפו בעדינות - הפחם יותיר כתם רחב ורך. בשיטה זו תוכלו לכסות מהר אזורים שלמים בגוון אפור בינוני (מעולה לרקע או לתשתית של צללים). ניתן גם להשתמש בגושי פחם דחוס או בחתיכת פחם גדולה לצורך זה, או לטבול מטלית באבקת פחם ולשפשף על הנייר לקבלת אפקט אחיד. זכרו לעבוד מן הכללי אל הפרטים: בתחילה הצללו את האזורים הכהים הגדולים בתמונה, ציינו היכן האור פוגע והיכן הצל, ורק לאחר מכן עברו להתמקד בפרטים הקטנים יותר בתוך אותם אזורים.

- מיזוג וטשטוש: כלי עזר מהותי בציור פחם הוא יכולת הטשטוש (Blending). טכניקת המיזוג משמשת ליצירת מעברים חלקים ורציפים בין אזורים כהים לבהירים, וכדי לרכך קווים וכתמים לקבלת מראה מציאותי וטבעי יותר. יש מספר דרכים למזג פחם: הדרך הפשוטה ביותר היא שפשוף באצבע - מניחים את האצבע (רצוי כרית האצבע נקייה ויבשה) על אזור הפחם המשורטט ומעסים בתנועה מעגלית או קווית קצרה, מה שמפזר את חלקיקי הפחם באופן אחיד. שיטה זו טובה ליצירת גוון אפור חלק למשל בלחי או שמיים, אך חשוב להיזהר - האצבע מפרישה שומן טבעי שעלול להכתים את הנייר.

לכן רבים מעדיפים להשתמש בבלנדרים ייעודיים: טורטיון (מקל נייר מגולגל ומחודד בקצה) או מקלוני נייר הנקראים גם Stump, בעזרתם אפשר למזג באזמליות ובדיוק רב יותר. הטורטיון מתאים במיוחד לאזורים קטנים וקצוות - ניתן לחדד את הקצה שלו ולשפשף קו פחם כדי לרכך אותו دون לטשטש לגמרי את הגבול. עבור שטחים נרחבים, מטלית בד רכה או מקלון צמר גפן יכולים גם הם לעשות עבודה טובה - הם יעניקו הצללה עדינה ומפוזרת. ישנם אמנים שאף משתמשים במברשת ציור רכה (מברשת שיער טבעי או סינתטי רך) כדי "לטאטא" בעדינות את הפחם וליצור אפקטי צללים מעודנים מאוד. כך או כך, שילוב של כלי הטשטוש השונים מאפשר לקבל טווח טקסטורות - מציור חד ועדין ועד מראה "חלומי" מרוח. מומלץ להתנסות: נסו לטשטש אזור אחד עם האצבע, אחר עם טורטיון ואחר עם בד - ולראות איזה אפקט מתקבל מכל שיטה.

- מחיקה והבהרה: המחק הוא לא רק אמצעי לתיקון טעויות, אלא כלי ציורי לכל דבר. בפחם, מחיקה אסטרטגית יכולה ליצור את הדגשי האור ולהפיק פרטים מוארים בתוך הצללים (טכניקה הידועה כ"ציור דרך מחיקה" או Subtractive Drawing). הסוג המומלץ ביותר הוא מחק לישה (מחק גומי עיסה) - מחק רך, גמיש וללא פירורים הניתן לעיצוב בלישה ביד. מחק העיסה מאפשר "לפסל" אותו לקצה דק או לצורה מסוימת, ואז ללחוץ בעדינות על הנייר ולספוג את חלקיקי הפחם. כך למעשה הוא מרים את הפחם מהדף במקום לשפשף אותו. באמצעות מחק לישה מעוצב לחוד דק, תוכלו לצייר קווי אור דקים - למשל הברקות בשיער, נקודות אור בעיניים, או קמטוני אור בהבעות פנים. 

בנוסף, מחק לישה יכול לטשטש מעבר בין אזור מוחק לאזור שלא נגעתם בו, בלי להשאיר סימן חד. יתרון גדול שלו הוא שאינו שוחק את הנייר ואינו משאיר פירורי מחק מלכלכים. מלבד מחק הלישה, קיימים מחקי עפרון (מחקים בעלי חוד דק וארוך, חלקם בתוך מעטפת כמו עיפרון) המתאימים להבלטת קווי אור דקים במיוחד - למשל חוטי שיער בוהקים או ניצוצות בעיניים. שילוב של הוספת פחם והסרתו לחלופין הוא לב לבה של עבודת הפחם: התחילו בלהניח שכבת פחם אפורה, ואז "ציירו" לתוכה באמצעות המחק את האזורים המוארים. טכניקה זו יוצרת עומק ועשירות באור וצל. כמובן, לצורך מחיקה גסה של שטחים גדולים, ניתן להשתמש גם במחק רגיל (מחק פלסטיק לבן איכותי) - אך שימו לב שהוא נוטה למרוח את הפחם אם מפעילים כוח רב. עבודה נכונה היא בטפיחות קלות ומרובות כדי להרים שכבה אחר שכבה של חומר, במקום ניסיון למחוק הכל במחיקה אחת חזקה.

הכירו את עפרונות האקוורל: המדריך המלא לשימוש וטכניקות יצירה>>>

טכניקות מתקדמות וטיפים לדיוק ולהצללה

לאחר שהתנסיתם בבסיס, הגיע הזמן להעמיק בטכניקות מתקדמות יותר שמאפשרות להגיע לדיוק מרבי, לפרטים עשירים ולהצללות ריאליסטיות. חלק זה של המדריך יתמקד בדרכים להשתכלל בעבודה עם פחם - החל מהשגת קווים מדויקים וחדים, עבור בניית שכבות לקבלת עומק טונאלי, ועד לשילוב כלי עזר ייעודיים שבעזרתם תוכלו להעלות את הרישומים שלכם לרמה הבאה.

- חידוד וקווים מדויקים: אחד האתגרים בעבודה בפחם הוא יצירת קו דק וחד. כאמור, עפרונות פחם הם פתרון מצוין לכך, משום שניתן לחדדם ולשלוט בהם בדומה לעיפרון רגיל. בעת עבודה עם מקל פחם טבעי, תוכלו ליצור חוד חד על ידי שפשוף קצה המקל בנייר זכוכית דק או במשטח שיוף (למעשה משטח נייר זכוכית יעודי לאמנים). פעולה זו תייצר אבקת פחם (שאותה אפשר לשמור ולהשתמש כאבקה) ותשאיר לכם קצה מחודד לציור. עם חוד זה, ובאחיזה יציבה, תוכלו לצייר פרטים קטנטנים - למשל ריסי עיניים, שערות בזקן, טקסטורות עדינות של בד או עור, וכו'. יש אמנים שאף משתמשים בסכין חיתוך כדי לגלף את מקל הפחם לצורה מחודדת, אך זהו תהליך עדין (וזכרו שמקל פחם טבעי שביר מאוד, לכן עבודת סכין מחייבת מיומנות). פחם ניטרם שהזכרנו לעיל ידוע בכך שניתן לחדד אותו ולהגיע לחוד דק מבלי שיישבר בקלות - מה שמאפשר רישום מדויק באופן יוצא דופן. אגב, Nitram אף מייצרת בלוק שיוף (Sharpening Bloc) ייעודי להשחזת מקלות פחם בצורה נוחה.

- שכבות ועבודה הדרגתית: ציור פחם מקצועי נבנה לרוב בשכבות מרובות. לאחר השכבה הראשונה של ההצללות הבסיסיות, ניתן לחזור ולחזק כהויות. שיטה מתקדמת להשגת עומק טונאלי היא שימוש בספריי מקבע בין שכבות. מקבע עבודה (Workable Fixative) מרוסס קלות לאחר שסיימתם שלב של הנחת פחם - הוא "מקפיא" את מה שיצרתם ומצמיד את חלקיקי הפחם לנייר. לאחר ייבוש המקבע (דקה-שתיים), תוכלו להוסיף עוד שכבות פחם מעליו. כך, למשל, ניתן להכהות אזור צל באופן קיצוני: להניח פחם, לטשטש, לקבע, ואז שוב להניח פחם כהה - שכבה על שכבה. טכניקה זו גם מונעת מריחות בלתי רצויים, משום שכל שכבה מקובעת לא "נמרחת" כאשר עובדים מעליה. אמנם אובדים מעט פרטים רכים אחרי הריסוס (המקבע מקהה טיפה את הקונטרסט), אך אפשר תמיד לחזור ולחדד פרטים בשכבה העליונה. חשוב לא להגזים עם המקבע - ריסוס יתר עלול ליצור שכבה אטומה שעליה הפחם כבר לא נתפס. אבל במידה נכונה, מקבע בין שכבות הוא סוד מקצועי להשגת שחורים עמוקים מאוד וציור רב-שכבתיות שנראה תלת-ממדי ובעל נוכחות עוצמתית. זכרו להשתמש במקבע איכותי נטול חומצה כדי שהציור לא יצהיב עם הזמן.

- דיוק ופרטים בהירים: עד כה התמקדנו הרבה בהוספת כהה, אך מה לגבי אזורים בהירים מאוד ותאורה? כאן נכנסת טכניקת העבודה השלילית: כפי שתיארנו, המחק הוא כלי ציור משמעותי. במחיקה ניתן לפסל אור בתוך הציור. לטכניקה מתקדמת יותר, נסו להשתמש בעט מחיק (עפרון מחק חשמלי, אם יש לכם, או פשוט עפרון מחק ידני) כדי "לצייר" קווים בהירים במיוחד - למשל ציור של שערות לבנות בוהקות על רקע כהה של שיער. אפשרות נוספת: הוספת מדיה לבנה מעל ציור הפחם. שילוב של גיר לבן או עפרון פחם לבן על גבי הרישום מאפשר להגיע להברקות שאי אפשר להשיג במחיקה בלבד. לדוגמה, לאחר שציירתם דיוקן בפחם על נייר אפור ומחקתם את מקומות האור העיקריים, תוכלו לעבור עם גיר פסטל לבן על נקודות האור הבהירות ביותר - נקודת אור בעין, ברק על שפה, השתקפות אור על עצם הבריח - וכך לחדד את טווח הקונטרסט. שילוב לבן צריך להיעשות בעדינות ובמינון מדויק כדי להיראות טבעי. התוצאה, עם זאת, יכולה להיות מרהיבה: ציור פחם מלוטש עם טווח מלא מ שחור עמוק ועד לבן זוהר.

- כלי עזר מתקדמים: עבור אמנים השואפים לדיוק מרבי, קיימים מספר כלים נוספים שכדאי להכיר. מחזיק פחם (Holder) - מעין ידית מתכתית המאפשרת לקבע לתוכה מקל פחם דק - שימושי מאוד כאשר עובדים עם שאריות קטנות של פחם (שקשה להחזיקן ביד) או כשרוצים למנוע לכלוך. מחזיקי פחם כמו ה-Baton של Nitram בנויים כך שאפשר להציב בהם גם מקל פחם וגם עפרון גרפיט עבה, ולהחזיקם כמו עט. עוד כלי הוא מברשת רכה (כגון מברשת איפור נקייה) להסרת אבקת פחם עודפת מהדף - במקום לנשוף ולפזר את האבקה (מה שלא בריא לנשימה וגם עלול ללכלך את הציור), פשוט מברישים בעדינות עם המברשת את הגרגרים שהתנתקו. יש המשתמשים גם בסכין גרפה (Scraper) כדי לחרוט קווים לבנים: מגרדים בעדינות שכבת פחם מאזור כדי לחשוף את צבע הנייר (טכניקה שמזכירה חריטה). טכניקה זו דורשת זהירות כדי לא לקרוע את הנייר, והיא עובדת טוב במיוחד על ניירות עבים.

- התנסות וסגנון אישי: לאחר שלומדים את הכללים, אל תהססו גם "לשבור" אותם ולמצוא את הסגנון הייחודי לכם. פחם הוא מדיום שמזמין עבודה אקספרסיבית - ניתן ליצור איתו קווים מהירים, מחוות יד גדולות, וגם לעבוד באינטימיות על פרטים זעירים. נסו כלים לא שגרתיים: למשל, ציירו עם הפחם כשהוא מחובר למקל ארוך כדי לקבל קו רועד ומעניין מרחוק, או השתמשו בנוצה, בספוג או אפילו במברשת שיניים לטפיחות של אבקת פחם ליצירת טקסטורה גרעינית. אין דרך אחת נכונה - ככל שתתנסו יותר, תגלו את המאפיינים של הפחם שמתאימים לשפה האמנותית שלכם. חלק מהאמנים אוהבים את המראה המחוספס והלא-מלוטש של משיכות פחם גסות, ואחרים משקיעים בגימור מפורט ועדין עד שקשה להאמין שהציור נעשה בפחם. כל האפשרויות פתוחות בפניכם.

בסופו של דבר, הדרך להשתפר בציור בפחם - כמו בכל תחום אמנותי - היא תרגול מתמיד. נסו שוב ושוב, אל תפחדו לטעות, וכל שיעור שלמדתם יתבטא ביצירה הבאה. עם הזמן תפתחו "יד פחם" בטוחה ורגישה, ותוכלו להשיג את האיזון בין העוצמה הרגשית שהמדיום הזה מספק לבין השליטה הטכנית הנדרשת כדי לממש את החזון שלכם על הנייר.

שימור ציור הפחם והגנה עליו

ציור בפחם, על יופיו ויתרונותיו, מגיע גם עם אתגר - הרישום עדין ורגיש למגע, ועלול להמרח או להתפורר בקלות אם לא מטפלים בו כראוי. לכן, חלק בלתי נפרד מתהליך העבודה הוא שלב שימור והגנה על הציור לאחר שסיימתם, ואף תוך כדי תהליך העבודה.

- שימוש במקבע (Fixative): הכלי הראשי לקיבוע ציור פחם הוא ספריי מקבע. מקבע הוא תרסיס המכיל שרף עדין (כמו שרף צמחי או לכה אקרילית דלילה) שנועד להצמיד את חלקיקי הפחם הרופפים אל הנייר וליצור שכבת מגן שקופה. כאמור, יש שני סוגים עיקריים: מקבע עבודה - שניתן לרסס בשלבים שונים של העבודה ולהמשיך לצייר מעליו, ומקבע סופי - תרסיס חזק יותר לקיבוע סופי של היצירה שמיועד לאחר גמר העבודה (ואז כבר לא נוסיף לצייר מעליו). ההתזה: יש לרסס את המקבע תמיד בתנוחה אנכית (ציור תלוי או מונח אנכית), במרחק של כ-30 עד 40 ס"מ, בתנועת סריקה לרוחב ובשכבה דקה. עדיף לרסס שתי שכבות דקות מניפוח אחד כבד שעלול ליצור כתם רטוב. ביצירה בגודל גדול, ניתן לרסס מקטעים - אבל הקפידו לחפוף מעט בין ריסוס לריסוס לקבלת כיסוי אחיד. לאחר הריסוס, הניחו לציור להתייבש במקום מאוורר למספר דקות. 

האימפקט על הציור: היו מודעים לכך שריסוס מקבע נוטה להכהות מעט את הציור (הגוונים הבהירים נעשים מעט שקופים פחות והניגודיות יורדת טיפה). לכן חלק מהאמנים ממליצים "להגזים" מעט בניגודיות טרם הריסוס, מתוך ציפייה שהוא ירכך אותה. בכל מקרה, ציור מפוחם לא ישרוד זמן רב ללא קיבוע - נגיעה קלה עלולה למרוח אותו, וחלקיקי פחם עשויים לנשור עם הזמן. המקבע, אם כן, חיוני כדי שהעבודה שלכם תהיה עמידה ונקייה.

- ייבוש ואוורור: לאחר שהציור רוסס, חשוב לתת לו להתייבש באוויר הפתוח (או בחדר מאוורר היטב) למשך כמה דקות. אדי מקבע עלולים להיות רעילים, לכן הישמרו משאיפה ישירה. אל תגעו בפני הציור עד ייבוש מוחלט - בדקו על ידי הצצה בזווית לראות שאין מקומות מבריקים או רטובים. אם מבחינים שטיפת מקבע כבדה נחתה במקום כלשהו (כתם מבריק), אפשר במקרים מסוימים להספיג אותה בעדינות בנייר סופג לפני שמתייבשת לגמרי, אך עדיף להימנע מזה על ידי ריסוס נכון מלכתחילה.

- מסגור ואחסון: הדרך הטובה ביותר לשמור על ציור פחם לאורך שנים היא להגן עליו במסגרת עם זכוכית. לאחר קיבוע סופי וייבוש, יש להצמיד את הציור למשטח גב (קאפה או קרטון נטול חומצה), להשתמש בפספרטו (קרטון חומצה עם חלון) כך שהציור לא יגע ישירות בזכוכית, ולמסגר במסגרת סגורה. הזכוכית תמנע אבק ומגע, והפספרטו יוודא שאין שפשוף ישיר. אם אינכם מעוניינים במסגרת מיד, לפחות אחסנו את הרישום בין דפי נייר משמר (Glassine) - זהו נייר חצי-שקוף וחלק שאינו נדבק לפחם - או בין שני גיליונות נייר אפיה/נייר שעווה, בתוך תיקייה שטוחה. אין לערום ציורי פחם זה על זה ללא חציצה נאותה, אחרת מובטחת מריחה והעברת חלקיקים בין עבודות. הימנעו מגע ישיר: אפילו לאחר קיבוע, לעולם אל תשפשפו את פני הציור, ואל תניחו עליו חפצים. הקיבוע מפחית את הרגישות אך לא מעלים אותה לחלוטין.

- הגנה מפני אור ולחות: כמו עם כל עבודה אמנותית, גם ציורי פחם יש להגן מחשיפה ממושכת לאור שמש ישיר כדי למנוע דהייה של הנייר או הצהבה. מבחינת לחות, הפחם עצמו אינו דוהה במים (הוא פחמן טהור, לא פיגמנט מסיס), אך נייר ולחות הם שילוב מסוכן - עובש, התנפחות, או גליות. לכן שמרו את היצירה בסביבה קרירה ויבשה. אגב, ישנם כיום תרסיסי קיבוע "דוחים UV" המגינים גם מפני נזקי אור לאורך זמן - זו אופציה טובה לעבודות המיועדות לתצוגה ממושכת.

- ניידות ותחבורה: אם אתם צריכים לקחת את ציור הפחם אתכם (לתערוכה, בית ספר, וכו'), ההמלצה היא לכסותו בנייר משמר (גלסין) ולמקם בקרטון תיקיה. ישנם תיקי נשיאה עם קאפה יעודית הדבוקה בצד אחד - אליה ניתן להצמיד את הציור עם קליפסים - ובצד השני לוח מכסה. כך הציור נשאר שטוח ומוגן. לעולם אל תגלגלו ציור פחם! הגלגול יפורר את החומר ויוביל למריחות בלתי הפיכות.

לסיכום פרק השימור: עבודתכם הושלמה ואתם גאים בה - השקיעו עוד כמה דקות וודאו שהיא מוגנת. ציור פחם מקובע ושמור היטב יכול לשרוד עשרות ומאות שנים, כפי שיעידו רישומי הפחם של המאסטרים מימי הביניים ששרדו עד ימינו בזכות טיפול נאות.

שילוב הפחם עם מדיומים אחרים

אחת המעלות של הפחם היא היותו מדיום ורסטילי שניתן לשלב אותו עם חומרי אמנות אחרים ליצירת אפקטים מיוחדים ועשירים יותר. שילוב פחם עם מדיומים אחרים יכול לפתוח אפשרויות יצירתיות מגוונות, וכאן נסקור כמה מהשילובים הנפוצים והחדשניים:

- פחם וגיר/פסטל: כפי שהזכרנו, שילוב קלאסי הוא של פחם שחור עם גירים לבנים על נייר כהה, ליצירת רישום תלת-גוני (טריקולור) בו הפחם מספק את הצללים, הנייר את גוני הביניים, והגיר הלבן את האורות. זוהי טכניקה שמקורה עוד ברנסאנס, והיא מעניקה לתוצאה עומק ועושר יוצאי דופן בניגודיות. ניתן כמובן לשלב גם פסטלים רכים צבעוניים עם הפחם - למשל לצייר דיוקן בפחם שחור ולהוסיף נגיעות של אדום-חום (סנגינה) ללחיים ושפתיים, או כחול עדין לרקע. למעשה, הפחם והפסטל הרך "אוהבים" לשתף פעולה - שניהם מדיומים יבשים אבקתיים הנאחזים בנייר דומה, וניתן למזג אותם חלקית זה עם זה. אמנים אימפרסיוניסטים מסוימים השתמשו בפחם לתיחום ראשוני של קומפוזיציה ולאחר מכן עברו לצבעי פסטל למלאכת הצללה וגוון. שימו לב ששילוב פחם וצבע מעורר את שאלת הקיבוע: פסטלים ופחם יחד מחייבים קיבוע זהיר, משום שמקבע עלול לשנות מעט את גווני הפסטל. הפתרון הוא לרסס בשכבות דקות מאוד, או לקבע תחילה את הפחם (כשהוא לבד בשלב הסקיצה), לעבוד עם פסטל מעל (הפחם המקובע כבר לא ילכלך את הצבע), ולבסוף לתת מקבע קל נוסף לאבטחה.

- פחם ועפרונות/גרפיט: לעיתים אמנים משלבים רישום פחם עם רישום גרפיט (עיפרון) באותה עבודה. מכיוון שהפחם נותן שחור עמוק והגרפיט נותן גווני אפור מבריקים יותר, השילוב יכול להדגיש אלמנטים שונים - למשל, שימוש בעפרון מכאני לדקויות ודגשים טכניים (כמו דפוס בבגד או פרטי רקע מדויקים) ובפחם להצללות האורגניות והדרמטיות. חשוב לדעת שפחם יכול להיכתב מעל גרפיט, אך גרפיט לא "יתפוס" היטב על משטח שכבר מלא בפחם (הגרפיט חלקלק יותר). לכן, אם משלבים, עדיף להתחיל בגרפיט לפרטים ולהצללות עדינות, ואז לחזק חלקים בפחם לקבלת עומק. לחלופין, ניתן לעבוד מקבילית - אך לדאוג לקבע שלב ביניים אם הגרפיט נמרח. שילוב פחם-גרפיט מצריך ניסוי, אך התוצאות יכולות להיות מעניינות: ניגוד בין הברק הקל של הגרפיט למט של הפחם. אגב, באמנות עכשווית יש מי שמשלבים פחם צבעוני סינתטי (מקלות פחם צבועים בגוונים שונים, שנקראים גם "פסטל קשה") עם גרפיט צבעוני, כחלק ממעברי גוונים.

- פחם וצבעי מים/דיו: שילוב פחות שגרתי אך יצירתי מאוד הוא ציור פחם המשולב עם שטיפות דיו או צבעי מים. למשל: ציור נוף עירוני, בו חלק מהצללים והמבנים מרונדרים בפחם, ואז מעל שמים וצורות מופשטות נצבעים ברפרוף צבעי מים. מכיוון שפחם אינו קבוע, מעבר במכחול רטוב עליו ימס וימרח אותו - אפשר לנצל זאת ליצירת אפקטים! לדוגמה, ציירו דמות בפחם, ואז עם מכחול רטוב צבעו ברפרוף מעט מים נקיים מעל - הפחם יהפוך לשטיפות אפורות המזכירות דיו ("דיו פחם"). למעשה, טכניקת ה-Wash עם פחם קיימת עוד מהעת העתיקה: ממיסים אבקת פחם במים או בחומר מקשר נוזלי ומציירים כמו בצבע. כיום יש מוצרים מוכנים כמו Liquid Charcoal שמאפשרים בדיוק את זה - ציור במכחול עם פחם מומס. החיסרון הוא שקשה לשלוט בדיוק כפי שבעפרון, אבל אפשר לקבל אפקטים אקספרסיביים מעניינים של כתמי אפור שקופים. אם משלבים עם צבעי מים, עדיף לפזר את השלבים כך: ראשית צבעי מים (ולתת להם להתייבש היטב), לאחר מכן פחם מעל לחידוד קונטרסט ופרטים - ולא להפך, כי מים יהרסו פחם. בכל מקרה, שילוב רישום וצביעה הוא תחום מרתק, ופחם בשל גמישותו מתמזג היטב עם מדיומים "רטובים" בתנאי שעובדים בזהירות.

- פחם ומדיה דיגיטלית: בעידן המודרני, יש אף אמנים שמשלבים רישום פחם ידני עם עיבוד דיגיטלי. למשל, רושמים דימוי בפחם, סורקים אותו, ואז מוסיפים צבע או שכבות טקסטורה בתוכנות עריכה. זה כמובן כבר יצירה משולבת דיגיטל, אך שווה להזכיר את האפשרות - הפחם מעניק את החומריות הידנית, והמדיה הדיגיטלית מוסיפה גמישות באפקטים שלא ניתן להשיג ידנית.

- שילובים נוספים: למעשה, כל חומר שתוסיפו לפחם ייצור דו-שיח מעניין. שמן פסטל (Oil pastel) למשל יכול לעלות על פחם (אחרי קיבוע קל לפחם), וליצור ניגוד של מרקם שמנוני צבעוני על הרקע המאט השחור. קולאז' - יש שמשלבים גזרי נייר מודבק בתוך ציור פחם כדי להעשיר את היצירה. זהב על פחם - טרנד מעניין הוא הוספת עלי זהב או צבע זהב לציור פחם מונוכרומטי, דבר היוצר מוקד זוהר על הרקע החד-גוני.

בסופו של דבר, הפחם יכול להשתלב בצורה הרמונית כמעט עם כל מדיום, כל עוד מבינים את המאפיינים שלו: הוא אבקתי, מתלכלך, לא נסתר מתחת לשכבות אטומות (כלומר, אם תצבעו עליו בצבע אטום לחלוטין, ייתכן והפחם ישתלב בצבע וימרח אותו). הגישה הנכונה היא לחשוב מה מעניק כל חומר: הפחם נותן קו וצל, חומר אחר נותן צבע/ברק/טקסטורה, ולשלב ביניהם באופן שבו יתרמו זה לזה. למשל, אמנית יכולה לצייר דמות בפחם, להשתמש באקוורל כדי להוסיף צבע עדין לבגדים ולרקע, ואז לחזור בפחם לחידוד הצללים - כך הפחם "ממסגר" את הכתמיות של האקוורל.

מבחינה היסטורית, חשוב לציין ששילוב פחם ומדיות אחרות הוא לא דבר חדש - בימי הביניים והרנסאנס אמנים היו מציירים בפחם, מקבעים, ואז מציירים מעל בצבע (טכניקת ה"ציור התת-רישומי"). היום, בטכניקות מעורבות מודרניות, פחם ממשיך להיות מרכיב מרכזי במיצגים, במיצבים ובאמנות רחוב - ישPerformance Artists שמציירים בפחם במהלך מופע, או ציירי גרפיטי שמשלבים פחם עם ספריי. עולם האפשרויות רחב, וכדאי להתנסות בשילובים שונים כדי למצוא אפקטים שמדברים אליכם.

השימוש בפחם לאורך ההיסטוריה

הפחם מלווה את האנושות עוד מראשית האמנות - ניתן לומר שבמידה רבה, תולדות הפחם הן תולדות האמנות עצמה. מבט היסטורי מגלה עד כמה נפוץ ומשמעותי היה הפחם עבור אמנים ויוצרים במשך אלפי שנים:

- תקופת הפרהיסטוריה: הראיות הראשונות לשימוש בפחם ליצירה אמנותית נמצאות בציורי המערות מהתקופה הפלאוליתית. בימי האדם הקדמון, גילו אבותינו שניתן לקחת גחל עץ שרוף מהמדורה ולשרטט עמו על קירות הסלע. אחד הממצאים העתיקים ביותר הוא ציור פחם של זברה שנמצא במערת אפולו בנמיביה, המתוארך לכ-25-28 אלף שנה לפני זמננו. גם במערות המפורסמות בצרפת (לאסקו, שובה) ובספרד נמצאו ציורי חיות ודמויות אדם שצוירו בגחלי עץ שרוף. למעשה, הפחם היה המדיום האמנותי הראשון שתועד - הרבה לפני המצאת הפיגמנטים המורכבים, היה הפחם זמין בכל מדורה ושימש ליצור דימויים על קירות, עצמות ועורות. הקו השחור של הפחם שימש לא רק לאמנות אלא גם לטקסים - שרידים מצביעים על כך שציורי גוף של שבטים עתיקים כללו מריחת פחם לטקסי ציד, הסוואה ופולחן.

- העידן העתיק: בציביליזציות קדומות כמו מצרים, יוון ורומא השתמשו אף הם בפחם לרישום. המצרים הקדמונים, למשל, השתמשו בפחמי גפן כדי לשרטט סקיצות ראשוניות על קירות לפני ציור הפרסקו. ייתכן שגם ברישומי הכנה לפסלים וחריטות נעזרו בפחם בשל פשטותו - אפשר היה לצייר, לתקן בקלות, ואז לבצע את היצירה הסופית בחומר קשה יותר. ביוון העתיקה תועד השימוש בפחם במשחקי צלליות ותחרויות רישום. עם זאת, מעט מאוד רישומי פחם שרדו מהעת העתיקה, שכן החומר כאמור עדין ומתכלה.

- ימי הביניים והרנסאנס: בתקופת הרנסאנס באירופה (המאות 14-16) חלה פריחה בשימוש בפחם כמותאם לצורכי האמן. אמני הרנסאנס - ביניהם לאונרדו דה וינצ'י, מיכלאנג'לו, רפאל ורבים אחרים - עשו שימוש נרחב בפחם להכנת רישומי הכנה לציורים גדולים ופרסקאות. הם היו מעלים על הנייר בקווי פחם את הקומפוזיציה, מגדירים את הצללים והאור, ולעיתים אף עובדים על רישום פחם מפורט ("קרטון") שיועבר כסקיצה לציור הקיר. דוגמה מפורסמת היא "הקרטון של דה וינצ'י" - רישום הכנה גדול ממדים של לאונרדו לפresco (שצויר בחלקו בפחם). אחד האתגרים שזוהו בתקופה זו הוא הנטייה של רישומי הפחם להתקלף ולהיעלם עם הזמן. כתבי יד מתקופת הרנסאנס מתארים שלא מעט עבודות אבדו עקב התפוררות חלקיקי הפחם מהמשטח. לכן, כבר בסוף המאה ה-15 החלו לחפש שיטה לקבע את הרישום. הפתרון שהגו אז היה לטבול את הציור באמבט של גומי ערבי או לכה - מעין אמבטיית שרף נוזלי שהקשיחה את הפחם על הדף. שיטה זו, אף שהייתה מסורבלת, אפשרה לרישומי פחם לשרוד טוב יותר.

- המאה ה-17-18: בתקופות הבארוק והרוקוקו, הפחם המשיך לשמש בעיקר ככלי לסקיצות. ציירים כמו פיטר פול רובנס למשל, הרבו לשרטט במחברת רישומי פחם של סצנות לפני שצוירו בשמן. עם זאת, הפחם נתפס עדיין ככלי עזר ולא מדיום "מכובד" לאמנות מוגמרת. רישומי פחם ממוסגרים כסופי נדיר לראות מאותה תקופה, כי ההנחה הייתה שזה שלב ביניים. יוצאי דופן היו אמנים שהשתמשו בפחם ליצירות אמנות finished, אך רבים מהרישומים הללו הלכו לאיבוד או דהו.

- המאה ה-19 - "תור הזהב" של רישומי הפחם: במהלך המאה ה-19, ובעיקר בתקופה הרומנטית ולאחריה, החלו אמנים להתייחס לפחם גם כמדיום סופי. מוזיאונים כמו הלובר בפריז החלו לשמור ולאסוף רישומי פחם של אמנים גדולים, וערכם האמנותי הוכר. אמנים כדז'ה (Edgar Degas) למשל השתמשו בפחם ובפסטל לסירוגין ליצירת רישומים מרהיבים של רקדניות וסצנות תיאטרון. הפחם בתקופה זו שימש גם כבסיס לתחריטים - האמן היה רושם בפחם, ואז משתמש ברישום כדי ליצור הדפס. בתי הספר לאמנות (האקדמיות) של המאה ה-19 כללו שיעורי רישום בפחם כחלק עיקרי מתוכנית הלימודים, במיוחד רישום טבע (Nature) - מודלים עירומים ודומם - בפחם על נייר כהה עם הדגשות לבנות. למעשה, במאה ה-19 אנו מוצאים לראשונה תערוכות ייעודיות לרישומים שבהן הוצגו גם עבודות פחם כאמנות לשמה, לא רק כהכנה לציור. בבריטניה ובצרפת התפתח סגנון "ציור פחם" מאוד קפדני ומדויק, עם אמנים שייצרו דיוקנאות פחם ריאליסטיים מרהיבים שזכו לתהודה. במקביל, הומצאו גם כלים משופרים: יצרנים החלו לייצר מקלות פחם במידות סטנדרטיות, הופיעו עפרונות הפחם (סביב אמצע המאה ה-19, ליצירת קריקטורות וקומיקס במיוחד), ונמכרו מחקי לחם ומחקי גומי לישה במיוחד לרישום.

- המאה ה-20 - הפחם כמדיום אמנותי מרכזי: בתחילת המאה ה-20, עם עליית האקספרסיוניזם והמודרניזם, הפחם קיבל זריקת עידוד כמדיום עצמאי. אמנים כמו אנרי מאטיס ופבלו פיקאסו השתמשו בפחם ליצירת רישומים בעלי נוכחות חזקה - בין אם כסקיצות מהירות מלאות חיים ובין אם כעבודות גמורות. פיקאסו לדוגמה, בשנותיו המאוחרות, עשה סדרות שלמות ברישום פחם (לעיתים משולב עם דיו) של פורטרטים וקומפוזיציות. בתי ספר כמו הבאוהאוס ואמנים אבסטרקטיים גם הם אימצו את הפחם בזכות הפשטות והישירות שלו - קו פחם שחור על נייר לבן היה עבורם דרך לבטא רעיון בצורה מינימלית ונוקבת. באמצע המאה, אמני פופ ואחרים פחות עסקו בפחם, אך בשלהי המאה ה-20 חזר הפחם לבמה עם אמנים עכשוויים שהפכו אותו לכלי של היפר-ריאליזם ודרמה. דוגמאות בולטות הם רוברט לונגו (Robert Longo), שציורי הפחם הגדולים שלו של דמויות בחליפות עוררו סערה בשנות ה-80, וויליאם קנטרידג' (William Kentridge) הדרום-אפריקאי, שמשתמש ברישומי פחם אנימטיביים ליצירת סרטי אנימציה יחודיים. אמנים אלה ואחרים הוכיחו שפחם יכול להעביר לא רק רישום "סטטי", אלא תנועה, רגש וסיפור שלם. לונגו, למשל, יצר סדרת רישומים ענקיים (מעל 2 מטר) של דמויות עסקיות בתנוחות אקספרסיביות - הכל בפחם על נייר - בעבודת יד קפדנית שמדמה צילום שחור-לבן. קנטרידג' מצייר סצנה בפחם, מצלם אותה, מוחק חלקית, משנה - ושוב מצלם, וכך הלאה - ליצירת אנימציה משכבות פחם משתנות.

- היום: במאה ה-21, ציור הפחם חי ובועט. הוא נלמד כמעט בכל סדנת רישום, וממשיך לשרת אמנים בכל הסגנונות - מהיפר-ריאליזם (ישנם אמנים שיוצרים דיוקנאות כל כך מדויקים בפחם עד שחושבים שמדובר בתצלום) ועד אמנות רחוב ומיצגים. יתרה מזו, הפחם נעשה לכלי דמוקרטי באמנות - הוא זול, נגיש ולא דורש ציוד מיוחד, ולכן רבים מתחילים את דרכם האמנותית עם פחם. רישומי פחם עדיין זוכים להערכה גבוהה בגלריות, ואנו רואים יותר תערוכות ייעודיות לרישום. גם השילוב של טכנולוגיה לא פסח - יש עטי מגע דיגיטליים שמדמים רישום פחם בטאבלט, עבור אלו שרוצים לחוות את התחושה ללא הלכלוך (אם כי רבים יאמרו שאין תחליף לאמיתי!). בשורה התחתונה, המסע של הפחם באמנות - ממערות פרהיסטוריות אל מוזיאוני המטרופולין - ממחיש את הכוח הנצחי שלו. האיכות הפשוטה, הגולמית, והישירה של קו פחם על משטח הצליחה לדבר אל לבם של יוצרים וצופים בכל תקופה, וממשיכה לעשות זאת גם כיום.

לסיכום

במבט קדימה, ציור הפחם מזמין את כל מי שחפץ להתנסות - חובבים ומקצוענים כאחד - להפיק ממנו את המיטב. במאמר זה ראינו שפחם הוא הרבה יותר מ"קו שחור על דף": זהו מדיום דינמי, רב-שכבות, שיכול להיות עדין ומלטף או עז וסוער. הוא מחבר אותנו למסורת עתיקה של אמנות, ובה בעת מעניק חופש להתחדש ולחקור. אם גם אתם מרגישים את ההשראה מדגדגת בקצות האצבעות, זה הרגע לקחת מקל פחם, חבילת נייר ולצאת לדרך. התחילו בסקיצה קטנה, שחקו עם אור וצל, טשטשו עם האצבע והאירו עם המחק - ותראו כיצד בהדרגה מתגלה תמונה מתוך הענן השחור. במידת הצורך, הצטיידו בחומרים איכותיים שיעזרו לכם במסע: מקלות פחם טבעי רכים לסקיצות, פחם דחוס ועפרונות פחם לשליטה ודיוק, מחק לישה וגירי לבן להארות, ואפילו מקבע לשימור ההישגים. כל אלו זמינ